לפני כשלושים שנה החלה מגמה בקרב בתי המשפט בישראל, כאשר הורחבה זכות העמידה גם לעותר ציבורי הפונה לבית המשפט במקרים הנוגעים לכלל הציבור, בעניינים הנוגעים לעקרונותיו של שלטון החוק או בסוגיות חוקתיות. להרחבת זכות העמידה היתה חשיבות מיוחדת בהקשר הסביבתי, שכן לטבע אין קול משל עצמו, ולרוב אין בנמצא אדם ספציפי שיכול להגיש, כנפגע ישיר, עתירה שתמנע הרס בתי גידול נדירים, ביתור של מסדרון אקולוגי, פיתוח בחופים הציבוריים או זיהום אוויר ומים. "זכות העמידה" היא למעשה המפתח המעניק לארגוני הסביבה ולציבור את הגישה לערכאות המשפטיות, במקרים בהם השלטון פוגע באינטרס הציבורי והסביבתי.
כעותר ציבורי, אנו משמיעים את קולו של הציבור וזאת על מנת להיאבק ולדרוש צדק סביבתי ואקלימי לכל אדם באשר הוא אדם. אדם טבע ודין עומד בפני בית המשפט כנציג הציבור, כנציג השכבות המוחלשות וכנציג של אלו שאין להם את האמצעים, המודעות והיכולת לעמוד על זכותם לסביבה ראויה מול ענקי המזהמים ומול רגולציה שרירותית. לפיכך, כשהממשלה מצמצמת את זכות העמידה של ארגוני זכויות אדם וסביבה היא בעצם משתיקה את קולו של הציבור.
אנו נלחמים יום יום בכוחות אדירים וחזקים מאיתנו – בעלי ההון, חברות אנרגיה מזהמות, המשפחות החזקות במשק. רק כשאנו עומדים מולם בבתי המשפט, המאבק הזה נהיה סימטרי ומאזן הכוחות משתנה. בזה ההפיכה המשפטית רוצה לפגוע.
כך לדוגמא, לולא עמדה בפנינו זכות העמידה, לא היינו יכולים להגיש את העתירה נגד השרה להגנת הסביבה, בדרישה שתכריז על אזור התחנה המרכזית בתל אביב כנפגע זיהום אוויר, מכח סמכותה על פי חוק אוויר נקי.
דוגמה נוספת היא ההפרה שהתקיימה בתכנית הבניה בחוף הכרמל ומנעה את גישתו של הציבור בכללותו לחוף הים. הפרה זו לא נגעה לעניינו של עותר ספציפי, ובשל זכות העמידה של ארגוני הסביבה, בית המשפט העליון פסק כי זכות הציבור בחופים, גוברת על הזכות הקניינית של היזם.
גם במקרים בהם קודמה בנייה על קרקעות מזוהמות, מבלי שיש מידע בסיסי אודות הזיהום והיקפו, או קודמה הרחבה של מפעל מזהם – השלכות שהן בעלות השפעה מכרעת על בריאות הציבור – בכל אלה ייצגנו את האינטרס הציבורי תוך ניצול זכות העמידה.
ללא זכות העמידה, לא היה בידנו לייצג את הציבור בהתנגדויות נגד תכניות בנייה הרסניות; לחבר יישובים ערביים למערכות לטיפול בשפכים; להגן על רווחי הציבור ממשאבי הטבע שבבעלותו ולחייב את חברות האנרגיה לשקיפות בכספי קרן העושר; לפעול להיערכות אקלימית בשלטון המקומי; ולפעול לחקיקת אקלים מתקדמת ושאפתנית.
צמצום זכות העמידה בחקיקה צפוי לצמצם את מרחב הפעולה המשפטי של החברה האזרחית בתחום הסביבתי: במקום לזכות בהכרעה עניינית בבתי המשפט, הדיונים בעתירות כלל לא יתקיימו וההליכים יידחו על הסף. לכן, מבחינה סביבתית מדובר במהלך פוגעני והרסני, אשר יעניק יתרון מובהק ובלתי הוגן לגופים בעלי אינטרס צר, על פני הגנה על האינטרס הציבורי הרחב. כך, למשל, תישמר זכות העמידה של גורמים בעלי אינטרס כלכלי ומסחרי (קבלנים, תעשייה, מזהמים וכו'), אך קולם של אלה המבקשים להגן על זכויות הסביבה של הציבור יושתק.
