אם תעיפו מבט בעדכונים שלנו מהשנה האחרונה, אתם תיתקלו בכמות מבהילה של יוזמות לבנייה בתחום הסביבה החופית. אפשר בטעות לחשוב שחזרנו בזמן לתקופה אחרת, לפני שעבר חוק החופים בשנת 2004.
אם אתם צריכים תזכורת, היה לנו ניסיון להכשיר בנייה לא חוקית בחוף בלו-ביי בנתניה, תכנית לבניית מגדלים למטרות מגורים ותיירות בכיכר אתרים בתל אביב, יוזמה לבניית שני מלונות בחוף לידו שבאשדוד ותכנית לבניית פארק גולף בצפון אשקלון. ושלא נדבר על הניצול המתמשך של פלא הטבע היחידי מסוגו בעולם – ים המלח. אלו רק כמה דוגמאות מתוך מקרים רבים אחרים.
והנה – לא חלף זמן רב ואנחנו לומדים על יוזמה חדשה "לנגוס" בעוד פיסה מהחופים שלנו – להזכירכם – משאב ציבורי ששייך לכולנו. הפעם, מדובר ביוזמה לבנות פארק ספורט אתגרי בקריית ים, באופן שייאלץ להזיז את הטיילת שמתוכננת באזור – מהתכנון המקורי שבו היא תעבור בקו 100 המטרים, באופן שלא יפגע בזכויות הגישה של הציבור לחוף – לעומק שטח החוף, ממש בסמוך לקו המים.
היוזמה הזאת מקודמת מכוחה של תכנית ישנה שאושרה ב-1964, וזאת בסתירה מוחלטת להוראות של תכניות חדשות יותר – תמ"א 13 (תכנית המתאר הארצית לחופי הים) והתכנית הכוללנית של קריית ים:
- על פי תמ"א 13, הוראות תמ"א זו גוברות על תכניות מפורטות ישנות. בתמ"א מצויין בבירור כי תכניות ישנות, אשר סותרות את התמ"א, חייבות בבחינה מחדש תוך התאמה להוראות התמ"א. אולם התכנית הישנה המדוברת מעולם לא עברה התאמה לתמ"א 13!
- התכנית הכוללנית של קריית ים דורשת הכנת תכנית מפורטת כוללת לרצועת החוף כתנאי לבנייה מכח התכנית הישנה, תכנית שטרם הוכנה; כמו כן בתכנית הכוללנית נקבעו עקרונות לפיהם יש להימנע מפיתוח אינטנסיבי בתחום חוף הים. בתכנית כזו ניתן לקבוע את הגישות לים, מיקום מתקנים, מוקדי בילוי ועוד – הכל בראייה כוללת של רווחת הציבור מבחינת מיקום, כמות ועוד.
גם היסטוריית הפסיקה מכירה בבעייתיות שעולה במקרה זה. לדוגמה, בה"פ (מחוזי חיפה) 30012/97 אדם טבע ודין – אגודה ישראל להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – נהריה (נבו 11.02.1999) דן ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעתירה מנהלית כנגד פרויקט מלונאות בחוף העיר נהריה. אחת הטענות שנטענו כנגד הפרויקט היתה כי היתר הבנייה הוצא בניגוד לתמ"א 13. בית המשפט צידד בטענה זו ופסק כי רשויות התכנון פעלו באופן פסול במקרה זה, וכי " 'התרופה' למחדלן של רשויות התכנון המתבטא בהעדר התאמת התב"ע לתמ"א 13, הוא בקביעה שהוראות התב"ע כפופות לעקרונות של תמ"א 13… אם יתעלם ביהמ"ש מאי עמידת הרשויות בחובת ההתאמה ויתן תוקף להיתרי בניה הנוגדים את התמ"א, ימצא ביהמ"ש מכשיר למעשה את המחדל הפסול של רשויות התכנון."
אבל בשביל מה לטרוח ולהתאים את התכנית הישנה משנת 1964 למגמות החקיקה והתכנון העכשוויות, אם מוסדות התכנון מאשרים לעירייה פעם אחר פעם היתרים מכח התכנית הישנה הזאת, למרות שהדבר עומד בסתירה מוחלטת לתכניות שכבר הזכרנו?
כך, אף על פי שהעירייה מקדמת את התכנון הכולל לרצועת החוף, באותה נשימה היא מקדמת בקשות פרטניות להיתר מכוח אותה תכנית ישנה, שאושרה לפני כמעט שישים שנה! כך אושר "פארק אגדות ים" וביה"ס לחינוך ימי בשנת 2019, כך אושרו הפארק האתגרי הנדון, הקיוסק ומתקני המשחק בשנת 2023. יש לצפות שנשוב ונפגוש עוד ועוד בקשות להיתרים (יש בקנה גם תכנית להקמת אתרי קמפינג וגלמפינג) – כולם מתוקף תכנית ישנה משנות השישים. מטורף, לא?
העירייה טוענת שמכיוון שמדובר בהוצאת היתרי בנייה ולא בתכניות, לא חלה החובה להתאים אותם לתכנית המתאר ולתכנית הכוללנית שהזכרנו. אבל בעצם, כל אחת מהבקשות להיתרים הפרטניים הללו מתכננת את הבינוי בשטחה תוך הסתכלות צרה שאינה לוקחת בחשבון את השפעותיה על הרצועה החופית כמכלול. אישורי הבקשות להיתר קובעים עובדות בשטח באופן שמסכן את היכולת לממש את התכנית הכוללנית, שאמורה להותיר כמה שיותר זכויות חוף וגישה לחוף לציבור. הפרשנות המצומצמת, לפיה החובה להתאים תכניות ישנות להוראות החדשות אינה חלה במקרה של קבלת היתרים, מעלה חשד להתחמקות מכוונת של העירייה מהוראות אלה.
הצורך בתכנון כוללני ובניהול החופים לטובת הציבור מקבל משנה תוקף בשל השלכות משבר האקלים. תחזיות מעודכנות של המרכז למיפוי ישראל צופות כי בתרחיש העתידי הגרוע ביותר, יעלה מפלס הים באזורנו ב-1.2 מטר עד שנת 2050, ב-1.6 עד שנת 2070, ב-2.4 מטר עד סוף המאה וב-5 מטרים עד שנת 2135! לאור זאת, אישור הבינוי במסגרת ההיתר שמבקשת עיריית קריית ים יותיר לציבור רצועת חוף צרה ברוחב של עשרות מטרים בלבד. לכך יש להוסיף את גידול האוכלוסין והתארכות העונה החמה שיגבירו את הביקוש למרחב ציבורי חופי פתוח. ואולם, מוסדות התכנון מתנהלים בעצלתיים ומהססים לקבוע מדיניות מחמירה יותר לתכנון החופים, בהתאם לתרחישים העדכניים.
למזלנו, לא הכל שחור: רק לאחרונה קיבלה ועדת הערר של הולחוף החלטה תקדימית, והורתה על שינוי משמעותי בתכנית הגדולה של מפרץ חיפה המתחדש, לאור עליית מפלס הים הצפויה עקב שינוי האקלים. הוועדה קבעה כי אין לבנות בחוף ובקרבתו עד לקביעת מדיניות התכנון בהתאם לתחזיות של עליית מפלס פני הים, על מנת למנוע קביעת עובדות בתכנית בניגוד להנחיות החדשות שיתקבלו.
זוהי בדיוק הסכנה מפניה אנו מזהירים את הולחוף במקרה הנוכחי: הסכנה שמתן ההיתר המבוקש יקבע עובדות בשטח, באופן שיקשה על עריכת התאמות בהמשך לפי הנחיות עתידיות, שיתקבלו לאור תחזיות עליית מפלס פני הים העדכניות. הבקשה הנוכחית, וההיתרים הקודמים שניתנו מכח התכנית הישנה, למעשה שוללים כל אפשרות להזיז את הטיילת אחורנית (מחוץ לתחום 100 המטרים), שוללים אפשרות לקבוע דרכי גישה נכונות מהעיר אל הים, ולמעשה שוללים כל אפשרות אמיתית לתכנון כולל מיטבי ואיכותי לרצועה החופית.
המקרה זה ממחיש את החשיבות והדחיפות של התיקון לחוק החופים שאותו אנו מקדמים: תיקון שיורה על בחינה מחדש של תכניות ישנות, שאושרו לפני כניסת חוק החופים לתוקף אך טרם קיבלו היתר. באופן זה נוכל לוודא שהמגמות העכשוויות והחיוביות בתכנון, שמנסות להותיר לציבור את החופים נקיים מבינוי ככל האפשר, יחולו גם על תכניות ישנות שבאישורן לא נשקלו השיקולים הראויים הללו.
גם במקרה המקומם הנוכחי, כמו במקרים הקודמים ובמקרים שצפויים לנו בהמשך, נמשיך להיאבק על כל פיסה של חוף, למען זכות הגישה של כולנו לחופים ולטובת שמירה עליהם עבור הדורות הבאים.
