המאבק שלנו בחוף לידו ממחיש את הפצצה המתקתקת שנמצאת בחופים שלנו – למרות חוק החופים, שנכנס לתוקף בשנת 2004, ולמרות אישורה של תמ"א 1, עדיין קיימות ברחבי ישראל תכניות ישנות המאיימות על החופים.
כמו במקרה של חוף לידו, התכניות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות תכנון עדכניים מאיימות ולגזול את מעט החופים שנותרו לנו – שמאוימים בין כה וכה על ידי תשתיות כמו מפעלי התפלה, עודף ביקוש בצל ריבוי האוכלוסין ועליית מפלס פני הים בעקבות משבר האקלים.
אנחנו מלווים את המקרה של חוף לידו מזה למעלה משנתיים, ולאחר שמיצינו את כל האפיקים שעמדו לרשותנו במערכת התכנון החלטנו להתקדם עם הגשת עתירה. את העתירה הגשנו יחד עם הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד, שאנחנו מייצגים אותם.
העתירה שלנו הוגשה נגד ההחלטה האחרונה בהליך – החלטה של הועדה מחוזית מחוז דרום אשר נתנה תוקף להפקדת התכניות על ידי הוועדה המחוזית. אולם במהלך ההליך התכנוני ניתנו שתי החלטות חשובות על ידי הולחו"ף ועל ידי ועדת הערר המחוזית – החלטות אלו דיברו על החשיבות בהותרת המרחב החופי כמרחב פתוח, על הצורך להתייחס לשינוי אקלים, ועל גם על כך שיש לבחון הצרחת זכויות בתכניות ישנות שאינן עולות בקנה אחד עם מגמות התכנון העדכניות – כלומר העברה של זכויות הבנייה לשטחים אחרים, שיפגעו פחות בציבור אך ישמרו על זכויות הקניין של היזמים.
מלבד העתירה, הגשנו גם בקשה לסעד ביניים – כדי שהמלונות לא יבנו עד אשר תינתן החלטה בעתירה ולא יקבעו עובדות בשטח שיסכלו את השבת החוף לציבור.
ההחלטות החיוביות שניתנו בהליך עד כה, האבסורד שבבנייה במרחק של פחות מ-60 מ' מקו המים 20 שנה לאחר כניסת חוק החופים לתוקף, וקיומה של חלופה סבירה במרחק זעום משטח התכנית המקורית הובילו להגשת העתירה כעת.
מלבד זאת, העתירה עוסקת בנושאים עקרוניים וחשובים: התמודדות עם תכניות ישנות וחיפוש חלופות, מתן משקל להשלכות שינוי האקלים, הדרישה ממוסדות התכנון להיות אקטיביים ולנקוט עמדה – במיוחד שמדובר בחופים ובאקלים, ועוד.
חשוב לזכור שמקביל למאבק התכנוני והמשפטי, אנחנו מקדמים גם שינוי חקיקה: תיקון לחוק החופים, אשר יחייב בחינה מחדש של כל התכניו שאושרו לפני כניסת חוק החופים לתוקף ועדכונן בהתאם לרוח החוק.
