תחבורה ותנועה
תכנון התחבורה של ישראל מפגר מאחורי מדינות ה-OECD, ואנחנו משלמות את המחיר. התכנון עודנו מוטה רכב פרטי, וההשלכות פוגעות בכולנו – פקקים בלתי נגמרים, גריעה מהגיוון התעסוקתי והזמן הפנוי, זיהום אור גובר ותרומה בלתי מבוטלת למשבר האקלים המתגבר. ממשלות ישראל מנסות במשך שנים אך ללא הצלחה לצמצם פערי השקעה בתשתיות ולקדם פרויקטים שאפתניים בסוגיית התחבורה הציבורית. הגם שכך, כל עוד לא יונהג בישראל תכנון אפקטיבי משולב תחבורה ציבורית, הציבור ימשיך לסבול ללא אלטרנטיבה ראויה.
מקדמים מעבר לתחבורה ציבורית יעילה וחשמלית
בישראל שנת 2022 קיים תכנון תחבורה המותאם לרכב פרטי, ועדיין אין תוכנית ארצית כוללת לרשת תחבורה ציבורית. הגידול הטבעי הגבוה של האוכלוסיה בישראל לא יאפשר הדבקה של הפער בין כמות הנוסעים על הכבישים לתשתיות הכבישים והדרכים – וניסיון לתכנן עבור רכבים פרטיים בלבד נידון לכישלון ידוע מראש. בנוסף, ההשקעה בתחבורה הציבורית נמוכה משמעותית ביחס לשאר מדינות העולם המתקדמות, תוכניות גרנדיוזיות של משרד התחבורה מקודמות בחוסר תיאום ותכלול, ההשקעות והפרויקטים מרוכזים במרכז הכלכלי בישראל והמענה שניתן לפריפריה אינו מספק או הולם את צרכי התושבים. מדיניות משרד התחבורה אינה שקופה ואינה שאפתנית – ובאופן עקבי נמנעים מלהציב יעדים רשמיים לנסועה בתחבורה ציבורית.
השינוי הנדרש במערכת התכנון ובמערכות התנועה, הוא מעבר ל”תכנון משולב תחבורה ציבורית” (Transit Oriented Development). במדינה כה קטנה, עם מרחקים קצרים בין היעדים, יש אפשרות לפיתוח מערך תחבורה ציבורית יעיל וגמיש, שיכול לשרת את כלל הציבור. מעבר לכך, לתחבורה ציבורית יעילה יש פוטנציאל לצמצם פערים חברתיים ולקדם שוויון הזדמנויות, עצמאות לכלל המגזרים בציבור, הקטנת הפער בין הפריפריה החברתית למרכז, מענה לילדים ונוער שתלויים בהסעות ובעצם לכולנו, שסובלים מבזבוז שעות עבודה ופנאי עקב העומס בכבישים.
